במשך עשורים, הדיון באנרגיה התמקד בעיקר במקורות: נפט, גז, פחם, שמש ורוח. כיום השיחה משתנה. ככל שמערכות האנרגיה מתחשמלות והופכות חכמות יותר, החומרים שמרכיבים את הסוללה, הכבל, הממיר, הרכב או הטורבינה הופכים לחלק מהיתרון התחרותי.
עבור אריאל מליק, החיבור בין שוק האנרגיה לעולם החומרים הוא נקודה אסטרטגית. מערכת אנרגיה אינה משתפרת רק כאשר מוסיפים לה מקור ייצור חדש. לעיתים השיפור המשמעותי מגיע משינוי ברכיב קטן: אלקטרודה שמקבלת מבנה טוב יותר, חומר בידוד יעיל יותר או רכיב מרוכב שמפחית משקל.
למה חומרים מתקדמים הפכו לנושא אסטרטגי?
חומרים מתקדמים נמצאים כיום במרכז של תחומים שבעבר נראו נפרדים: אנרגיה, תחבורה, אלקטרוניקה, בנייה ותשתיות. גרפן, ננו-צינוריות פחמן, חומרים מרוכבים, חומרים פוטו-קטליטיים וסגסוגות חדשות מנסים להתמודד עם אותה קבוצת אתגרים – פחות משקל, יותר חוזק, הולכה טובה יותר, עמידות גבוהה יותר וניצול יעיל יותר של משאבים.
ככל שהמערכות עצמן נעשות מתקדמות יותר, גם המגבלות הפיזיקליות של החומרים הופכות משמעותיות יותר. לכן חומר שמאפשר שיפור קטן בהולכה, במשקל או בניהול חום עשוי להשפיע על המערכת כולה.
מחומר גלם לרכיב טכנולוגי
החשיבות גדלה במיוחד כאשר מסתכלים על שרשרת האספקה. מדינות וחברות מבינות שלא מספיק להחזיק משאב טבעי. הערך הכלכלי הגדול יותר נמצא לעיתים בעיבוד, טיהור, ייצור חומרים מתקדמים ושילובם במוצרים.
מי שמצליח לעבור מחומר גלם לרכיב טכנולוגי מייצר שכבה נוספת של ידע, תעסוקה וקניין רוחני. זהו גם אחד ההבדלים המרכזיים בין כלכלה שמייצאת משאבים לבין כלכלה שבונה סביבם תעשייה טכנולוגית.
כלכלה מעגלית ושרשראות אספקה
המעבר לכלכלה מעגלית משפיע גם הוא על התמונה. חומרים מתקדמים צריכים להיבחן לא רק לפי ביצועים, אלא גם לפי יכולת מחזור, אורך חיים, זמינות חומרי גלם והשפעה סביבתית.
מוצר שמספק ביצועים מצוינים אך יוצר תלות קשה בשרשרת אספקה או פסולת שלא ניתן לטפל בה עלול להפוך לבעיה אסטרטגית. לכן חברות בוחנות כיום את כל מחזור החיים של החומר, מהמקור ועד השימוש החוזר או המחזור.
אריאל מליק: עתיד האנרגיה הוא גם עתיד של מדע חומרים
מכאן עולה מסקנה ברורה: עתיד האנרגיה הוא גם עתיד של מדע חומרים. השקעות בתחום אינן רק הימור על החומר הבא, אלא ניסיון לזהות אילו חומרים יכולים להשתלב בתעשיות קיימות ולשפר אותן בקנה מידה.
עבור יזמים ומשקיעים, זו זירה שמחייבת סבלנות. המעבר ממעבדה למפעל ארוך יותר מאשר פיתוח מוצר תוכנה, אך כאשר חומר חדש נכנס לשרשרת ייצור הוא עשוי להפוך לחלק עמוק וקשה להחלפה במערכת. בדיוק בגלל זה, אריאל מליק רואה בחומרים מתקדמים לא רק רכיבים טכנולוגיים, אלא נכסים אסטרטגיים.
